לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֶׁבֶת
שֶׁאוּלַי מִישֶׁהוּ הָלַךְ רָחוֹק מִדַּי
וְעָטַף נוֹצֵץ מִדַּי-
אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁל שִׁוּוּק וּמְכִירוֹת.

וְאַתְּ שָׁם בַּיָּצִיעַ
וּמְשַׁדְּרִים לָךְ עַל הַמָּסַכִּים
הִתְלַהֲבוּת מְסַנְוֶרֶת,
קֶצֶב מָהִיר
וְאוֹרוֹת גְּבוֹהִים.
הַכֹּל שָׁם מְאֹד מְצַלְצֵל, מְתַקְתֵּק,
אָרוּז בִּצְלוֹפָנֵי צֵלוֹפָנִים שֶׁל קֶסֶם כָּזֶה
מִלִּים יָפוֹת, מְתוּקוֹת
בִּטּוּיִים קְלִילִים
נֹפֶת צוּפִים.

אֲפִלּוּ כְּשֶׁמּוֹכְרִים לְךָ מַשֶּׁהוּ (סְלִיחָה, יֵשׁ לוֹמַר “מַצִּיעִים”)
זֶה נוֹרָא בִּקְלִילוּת, לְלֹא מַאֲמָץ,
יֵשׁ שֶׁיֹּאמְרוּ- אֲפִלּוּ תּוֹךְ כְּדֵי קְפִיצָה אֵלֵגַנְטִית
(“קָפַצְתִּי לְהַזְכִּיר שֶׁהַמִּבְצָע נִגְמַר עוֹד…”)

אַתְּ מְקַבֶּלֶת מֶיְלִים מְלֵאִים בִּטָּחוֹן עַצְמִי מְנֻפָּח,
שְׁאֵלוֹת מַכְאִיבוֹת, מְהַדְהֲדוֹת, מַקְטִינוֹת,
שֶׁגּוֹרְמוֹת לְךָ לִתְהוֹת לְרֶגַע קַל
לָמָּה אַתְּ כָּאן וּמָה בִּכְלָל חָשַׁבְתְּ לְעַצְמֵךְ
כְּשֶׁאֵי אָז חָלַמְתְּ שֶׁיִּהְיֶה לָךְ עֵסֶק.

אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת אָרִיכְטַקְטוּרָה שֶׁל שִׁוּוּק חֲמַקְמַק
תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל מִלִּים.
וּמַבְטִיחָה לְעַצְמֵךְ לֹא לְהִכָּנֵס שׁוּב וְלֹא לְהָצִיץ
אֲבָל בַּסּוֹף קוֹרֵאת מִקִּיר לְקִיר,

דַּפֵּימְכִירָה נוֹצְצִים, מַחֲנִיקִים.
שֶׁגּוֹרְמִים לָךְ לְהַרְגִּישׁ פִּתְאוֹם שֶׁאֵין לָךְ אֲוִיר.

אֲבָל אֵיזֶה נֵס שֶׁיֵּשׁ ‘מַשְׁאֵף’ בְּשִׁיטַת 123 בְּהֶשֵּׂג יָד!
וְאֵיזֶה נֵס שֶׁהוּא עוֹד זָמִין!
בִּלְעָדָיו מָה אַתְּ וּמָה חַיַּיִךְ,
עָפָר וָאֵפֶר, רוּחַ נוֹשָׁבֶת…
רַק תַּעֲשִׂי 123 וּכְבָר תִּרְאִי ש…
“רַק אֶצְלֵנוּ”, “רַק הַיּוֹם”,
ו”רק אִם אַתְּ…”

וְכָל ‘רַק’ בָּא לְמַעֵט.
וְעוֹשֶׂה לְךָ כְּוֵוץ בַּלֵּב.

מְדַבְּרִים אִתָּךְ חָזָק, מַהֵר, בְּקוֹל,
בִּמְלוֹא הַבִּטָּחוֹן,
בְּקוֹל תְּרוּעָה רָמָה וְנֶחֱרֶצֶת
וְאַתְּ יוֹצֵאת כָּכָה, פִּיסְטוּק.
מַרְגִּישָׁה שֶׁהוֹרִידוּ לְךָ אֶת כָּל הָאֲוִיר מֵהַבָּלוֹן,
וּמָה שֶׁנִּשְׁאַר שָׁם זֶה הַרְבֵּה רִיק.

לֹא תַּצְלִיחִי לְבַד.
לָמָּה חָשַׁבְתְּ שֶׁכֵּן?
אַתְּ מַרְגִּישָׁה קְטַנָּה. אַחַת. טִפְּשָׁה.
דּוֹרְכִים לָךְ עַל הַכְּאֵב,
בְּנַעֲלֵי שְׁפִּיץ אֵלֵגַנְטִיּוֹת.
אַתְּ גּוֹנַחַת “אַי”
וְאוֹמְרִים לָךְ בְּמַבָּט רְחִימַאי- “זֶה בְּסֵדֶר, אַתְּ לֹא אֲשֵׁמָה שֶׁכּוֹאֵב לָךְ,
פָּשׁוּט אַף אֶחָד לֹא לִמֵּד אוֹתָךְ ל….”
בּוֹאִי, וְנִשְׂמַח לְלַמֵּד גַּם אוֹתָךְ, נְשָׁמָה,
וּלְהוֹשִׁיעַ אוֹתָךְ מִכָּל צָרוֹתַיִךְ.
וְנֹאמַר אָמֵן.

אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת הַרְבֵּה מַסֵּכוֹת,
וּמָסַכִּים.
וְסִסְמָאוֹת.
וְהַרְבֵּה מַלְמָלוֹת וּמִלִּים נְפוּחוֹת
וְשָׁם- הַכֹּל מֻצְלָח!
וְאֶצְלָם- הַכֹּל תָּמִיד הוֹלֵךְ,
אֵיזֶה הוֹלֵךְ? רָץ!
שׁוּם דָּבָר לֹא מִסְתַּבֵּךְ.
מָה פִּתְאוֹם?
רַק אֶת הַדְּפוּקָה.

הֵם מְנַהֲלִים שָׁם בַּפִּסְגָּה,
מַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה שֶׁל הַצְלָחוֹת,
“וּלְרֶגֶל הַהַצְלָחָה פּוֹתְחִים מַחֲזוֹר 52”
וּמְבַשְּׂרִים קְבַל עַם וְעֵדָה שֶׁנִּפְתְּחָה קְבוּצָה מַרְשִׁימָה,
וּסְלִיחָה מִכָּל מִי שֶׁלֹּא הִתְקַבְּלָה.

הֵם מְדַוְּחִים ש-
“קִבַּלְנוּ מֵאוֹת תְּגוּבוֹת”
“הִצְטָרְפִי לְאַלְפֵי הָרוֹכְשׁוֹת”
“סְלִיחָה שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לַעֲמֹד בְּעֹמֶס הַפְּנִיּוֹת”

הֵם מְפַזְּרִים לָךְ מוּל הָעֵינַיִם
אוֹפוֹרְיָה
ואוטופיה
וַהֲמוֹן בלוני אֲוִיר וְעָשָׁן צִבְעוֹנִי עַל הַבָּמָה
עַד שֶׁלֹּא רוֹאִים אֶת הַשַּׂחְקָנִיּוֹת
רַק מוֹחֲאִים כַּפַּיִם בְּשִׁכְרוֹן חוּשִׁים.

וַאֲנִי (אוּלַי גַּם אַתְּ?) מוּל כָּל הַכָּאוֹס
רַק רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר
אֲנִי.
לָתֵת מִשֶּׁלִּי, לְהַשְׁפִּיעַ, לַעֲזֹר,
כֵּן, גַּם לִמְכֹּר.

אֲבָל אֲנִי שַׁיֶּכֶת לְאֵלּוּ שֶׁלֹּא רוֹצוֹת לִהְיוֹת חֵלֶק
מִתַּעֲשִׂיַּת שִׁוּוּק צֵלוֹפָנִים
שֶׁעוֹבֶדֶת לְפִי נֻסְחָאוֹת וּקְלִישָׁאוֹת
מִתְהַדֶּרֶת וּמְנַפְנֶפֶת בְּנוֹצוֹת.

כִּי אֶצְלִי, הָאֱמֶת,
קוֹרִים הַרְבֵּה דְּבָרִים
וְלֹא כֻּלָּם זוֹהֲרִים.
ב”ה, דְּבָרִים טוֹבִים, מֵיטִיבִים,
וְגַם מַצְמִיחִים.
אֲבָל לֹא תָּמִיד נוֹצְצִים.

אֲנִי בַּת אֱנוֹשׁ
וְיֵשׁ לִי קְשָׁיִים, וְהַצְלָחוֹת,

וּרְגָעִים שֶׁל עֲלִיָּה,
וְגַם רְגָעִים שֶׁל שִׁגְרָה, רְגִילָה.
וְיֵשׁ גַּם שְׁטָחִים אֲפֹרִים
יָפִים בְּעֵינָי.

אוֹהֶבֶת אֶת הָאֱמֶת.
הֲכִי פְּשׁוּטָה.
הֲכִי אוֹתֶנְטִית.

רוֹצָה לִהְיוֹת, רוֹצָה לְהַשְׁפִּיעַ
אֲבָל בְּיַחַד עִם זֶה, לְהִשָּׁאֵר בָּשָׂר וָדָם.
לֹא מַלְאַךְ אֱלוֹקִים.
לֹא “מִקְּהִלָּה קְהִלּוֹת” בְּרַבִּים.

אַחַת כָּזוֹ, טוֹבָה, כֵּנָה
שֶׁלִּפְעָמִים נוֹפֶלֶת, וְשׁוּב קָמָה
וְלֹא הַכֹּל בָּטוּחַ,
וְיֵשׁ גַּם מַצְּבֵי רוּחַ,
וְיֵשׁ גַּם מָקוֹם לֶאֱמוּנָה
וּלְתִזְכֹּרֶת שֶׁיֵּשׁ עוֹד בְּעָלִים לָעֵסֶק הַזֶּה. (מִי שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ)

וְיֵשׁ אֱמֶת.
וְכֵנוּת.
וּמַבָּט יָשִׁיר, עַל הַמְּצִיאוּת.

נָכוֹן, זֶה לֹא הֲכִי מְפוּנְפָן
וְאֵין אֶת הַבָּרָק שֶׁל הַצֵּלוֹפָן
אֲבָל זוֹ אֲנִי, וְזֶה הָעִקָּר.
הַלְּוַאי שֶׁאֶזְכֹּר אֶת זֶה גַּם מָחָר.

מה את אומרת?מתחברת?/מערערת?

כתבי לי במייל חוזר.