טוֹב שֶׁיֵּשׁ חֹפֶשׁ. לִשְׁכֹּחַ קְצָת מֵהַתִּסְכּוּלִים שֶׁל הָעֵסֶק.

אבל,

יש גם כאלו שדווקא שמחות 
על הפוס והחופש והניתוק שהוא מביא.
כי זה זמן שבכל מקרה העסק על אש נמוכה יותר,
ורוב העסקים ככה באיזי,

וככה הן לא צריכות להיזכר בתלאות ובצער שהוא גורם להן.

ככה אפשר לשכוח קצת מהתסכול
מזה ששלחת לאחרונה 7 הצעות מחיר 
וכולם אמרו לך יקר לי או פשוט לא ענו.

מזה שהחלטת שאין ברירה והורדת מחירים
ואחר כך הרגשת פראיירית העולם כי ניצלו אותך כהוגן
ובסוף לא היו מרוצים מכלום.

אפשר גם לשכוח מזה
ששמת מודעה יפה במקומון 
וכל הטלפונים שהגיעו משום מה רק רצו לברר ולא קנו כלום.

בבין הזמנים אפשר לנסות לשים בצד
את כל הדאגות, ומה יהיה ומה נעשה
והאם לחזור לעבודה כשכירה,
כי הרי רק לאחרונה עזבת שם,
אבל מצד שני כן צריך הכנסה מסודרת,
ואת לא רואה שהעסק מתרומם אפילו שממש קיוויתם והאמנתם.

בבין הזמנים אפשר קצת לשכוח
מזה שרשימת התפוצה שהקמת לא ממש מביאה לך לקוחות,
או מזה שלא מספיק ברור לך מה את עושה בתחילת אלול
ואיך למען ה’ את מקדמת את העסק
ומתי כבר הוא יהיה רווחי ולא רק משאבת כספים ואנרגיות.

בבין הזמנים אפשר להטביע בבריכה או בים המלח
כל מיני דמעות מלוחות שעולות בך לפעמים 
כשאת מסיימת עוד שיחת מכירה שלא יצא ממנה כלום
או כאלו שאת בולעת בשקט 
כשאת קולטת שהעשירי לחודש מגיע.

אנשים הם יצורים הישרדותיים.
גם במוח שלנו יש את החלק ההישרדותי.
שמפעיל את מנגנוני “הילחם או ברח” בתגובה לסכנה, 
ושומר על הרגלים מוכרים כי הם נתפסים כ”בטוחים”.

הוא מתמקד בהישרדות כאן ועכשיו,

הוא מעדיף את מה שהוא מכיר, 
ולכן שינויים בעסק יכולים להיתפס כאיום ולהוביל להתנגדות.

ככה זה בהישרדות.
כך שאם את מבינה שזזזזהו-
חייבים לעשות שינוי,

זה הרבה פעמים נובע מהעובדה 
שהגיעו מים עד נפש.

אין יותר אפשרות לסחוב או לשרוד.
חייבים לחתוך- 
לכאן או לכאן.

אסתי ואפרת, שתי בעלות עסק כאובות, (שמות בדויים לנשים אמיתיות)

סיפרו לי כל אחת במילים שלה,
ש- זהו.
הגעתי לקצה.
זה “או לסגור או לפרוץ”
כי להמשיך ככה לדשדש זה פשוט בלתי אפשרי יותר.
להחזיק עסק בלי שיהיה רווחי,
ולא לראות שמשהו יוצא מזה
זה לא ריאלי.

העסק מתחיל להרגיש כמו משקל כבד על הכתפיים. 
החובות מצטברים, הלקוחות מטפטפים באיטיות מרגיזה 
(או לא מטפטפים בכלל)

והתשוקה הראשונית שהיתה לך מתחילה להתפוגג. 
ואז מגיע רגע האמת: 

שאת פשוט מבינה שאין יותר את דרך האמצע.
 זה או לסגור, או לפרוץ.

מה מאפיין את הרגע הזה?

הרגשה של חוסר שליטה: הכל מרגיש גדול עליך, כאילו את ספינה שמתנדנדת בין גלים סוערים,
היתה מישהי שאמרה לי לאחרונה את המשפט: 
“זה לא עסק!!! זה רסק!!!!”

הבנתי שהיא הגיעה לקצה.

בדידות: מרגישה שאת לבד במאבק, שאף אחד לא מבין מה את עוברת, 
את רואה בעלות עסקים משווקות בעליצות
ומספרות כמה זה כיף וכמה הן מתקדמות-
והלב שלך נצבט.
יכול להיות שגם במשפחה את פחות משתפת, 
פשוט אין לך כוח להתמודד מול כל הנשמות הטובות שיאמרו לך- 
“אמרתי לך שלפתוח עסק זה בכלל לא פשוט,
ויש לכם ילדים קטנים! זו היתה הרפתקאה חסרת אחריות!”

פחד מהעתיד: יש לך אי וודאות לגבי מה יקרה מחר וזה גורם לחרדה עצומה! אתם צריכים פרנסה, המשכנתא יורדת כל חודש! מה עושים?

עייפות נפשית: ההתמודדות היומיומית עם האתגרים האלו שוחקת אותך, 
אין לך אנרגיה וזה לא קשור לתוספי ברזל, זה משהו מבפנים. 
את מתחילה להרהר ‘הרהורי כפירה’ 
למה חשבת בכלל להיות עצמאית ואם יש לך עוד סיכוי.

חוסר אמון: כבר לא מאמינה בעצמך, שתצליחי. 
גם בעלך די מיואש. 
את יודעת שיש כל מיני פתרונות וקורסים וקבוצות ויועצים, 
אבל את כבר לא מאמינה שמישהו יוכל לעזור לך
ובכלל- מי אמר שבכלל שווה להשקיע בעסק הזה, 
ואולי כל שקל שתשקיעי ילך פשוט לפח אז חבל מראש?
וככה הגעת לרגע הגורלי
שבו צריך להחליט סוף סוף האם לסגור.
בואי נבין למה זה קורה, מה גרם לך להגיע לשם, 
לרגע הזה שאת מבינה שצריך לחתוך?

מציינת פה כמה סיבות אפשריות:

1. חוסר תכנון: לא תמיד יש לנו את כל התשובות מראש, 
אבל תכנון עסקי טוב יכול להקטין את הסיכון. 
ועסק שמבוסס על נתינת שירות ולא על מכירת מוצרים פיזיים- 
הוא מלכתחילה בטוח יותר,
כי את לא צריכה להשקיע בו כסף במקום/מלאי/ציוד וכו’. 
כשאת מתוכננת זה אומר שאת עובדת בהתאם לאסטרטגיה.

שמעתי פעם משפט חזק מניר דובדבני, 
שאומר- “טקטיקה טובה לא תציל אותנו מאסטרטגיה גרועה”,

כלומר- לפעמים אנחנו עושים כל מיני ‘פעולות פלסטר’, 
שהן בעצם טקטיקות רגעיות, כאן ועכשיו,
והטקטיקה עצמה היא טובה ונכונה,
אבל היא לא תוכל לעזור במקרה שהאסטרטגיה לא נכונה
ותוכנית הפעולה לא מכוונת למטרות שלנו.
ומה שצריך בשלב הזה זה פשוט לחזור לשלב האסטרטגיה,
להבין מה המטרות והיעדים 
ולראות אם הדרך שאנחנו עושים אכן תביא אותנו לשם בעז”ה, 
או מה צריך לדייק בדרך- כדי להגיע ליעד ולא לאבד כיוון.

מניחה לך כאן משפט ששווה להדפיס על מגנט: 
לפני שאת מטפסת בסולם ההצלחה- 
תוודאי שהוא מונח על הקיר הנכון…

2. שינויים בשוק: יכול להיות שכשיצאת מהלימודים 
   המורה הבטיחה גדולות ונצורות, 
   הוסיפה לכן שיעור בונוס- יחידה על שיווק, 
   ונאמה בפאתוס שאפשר להתפרנס ברווח מהתחום, ובקלי קלות,  
   כשבפועל את רואה הרבה מאד נותנות שירות כמוך 
   ונאבקת בתוך אוקיינוס מלא במתחרות.

חשוב לזכור שהשוק הוא דינמי, 
גם תחום שהיה יחסית חדש עד לפני כמה שנים- 
יכול לשנות לגמרי את פניו כעבור תקופה, 

גם הבינה המלאכותית שנכנסה חוללה שינויים בכל מיני ענפים 
ועסקים חייבים להיות גמישים כדי להסתגל לשינויים.

עד כמה את גמישה ומתאימה את עצמך לשינויים ולמצב השוק?

3. אין ערוץ שיווק חזק וסיסטמתי– 
אין לך דרך מסודרת להביא לקוחות. את נשענת הרבה על פה לאוזן, 
אולי עשית כמה מהלכים חד פעמיים של פרסום 
והגיעו קצת לקוחות אבל זה לא באמת מספק אותך לאורך זמן.

אין איזה מערך משומן שמביא לך מספיק לקוחות 
ומרגיע אותך שיש לך איזו יציבות של הכנסה קבועה לחודש,

את כל בוקר מוצאת את עצמך שואלת- מה עושים היום.

4. אתגר בשלב המכירות.

יתכן שעשית שיווק והשקעת בפרסום והבאת לידים ופניות 
אבל שם זה נעצר.
לא ממש ידעת איך לסגור איתם ולגרום להם לקנות ממך. 
וזה תיסכל אותך, כי ידעת כמה את יכולה לעזור להם!
בפועל ההרגשה שלך היתה שאת מקוששת לקוחות, 
מורידה מחירים, נזקקת לחסדי הלקוחות
ומרגישה רודפת אחריהם, 
וזה לא תורם לך למצב רוח ולמצב החשבון בבנק.

חשבת אולי לקחת אשת מכירות שתעשה את זה בשבילך, 
ותשלמי לה אחוזים, אבל היא רוצה גם תשלום לפי שעות
וזה גרם לך לקחת צעד אחורה.

5. מיינדסט- תודעה נמוכה / חוסר תמיכה מהסביבה: 

משפט חכם אומר- 
בנאדם הוא הממוצע של 5 האנשים הקרובים אליו.
האם בדקת באיזו סביבה את פועלת?
מי משפיע על צורת החשיבה שלך?

אם את שומעת סביבך רק משפטים שמנמיכים/מקטינים/מקטרים על המצב, 
על המדינה, על הרשויות, על מס הכנסה, 
על כך שאין לאנשים כסף ומי בכלל יהיה מוכן לשלם לך, 
ועל כך שאי אפשר להיות עצמאים במדינה הזו 
וכמה זה מפחיד ולא נכון ולא רווחי להיות עוסק מורשה, 
וכמה צריך לעשות כל מאמץ כדי להימנע מלהגיע לרגע הזה…

אם זה מה שאת שומעת סביבך
אז ברור שהראש שלך והמיינדסט שלך יתמלא בכאלו מחשבות,
וזה מקטין, וזה מחליש, ומפחיד, וזה משפיע על העשייה שלך, 
על האנרגיה ועל המוטיבציה.

בשביל לעשות שיווק ומכירות באומץ, בהתמדה, בנחישות,
ולהתמודד מול אתגרים שבעלת עסק נדרשת להתמודד איתם

כי לא תמיד הכל בחוץ בהיר- 

את צריכה חוסן מנטלי חזק וכוח נפשי,
וכשאין תמיכה- את לא יכולה להחזיק מעמד, 
כי כמה אפשר לסחוב על סוללה חלשה?

נו

מה גורם אצלך למצב הזה?
זיהית את הסיבה?

לפעמים גם יכול להיות שיש כמה סיבות שמשתלבות ביחד 
ויוצרות אצלך את ההרגשה של “זהו. נגמר לי האוויר.”

אז מה אפשר לעשות?

 להיות במודעות: השלב הראשון והחשוב ביותר הוא להודות במצב. להבין איפה את עומדת. 

  לבקש עזרה: אל תתמודדי לבד. 
אפשר להתייעץ, עם בעלות עסקים נוספות, קבוצות נטוורקינג, פורומים, יועצת עסקית, או כל אדם אחר שיש לו ניסיון חיים בתחום הזה 
ויוכל לתת לך הכוונה מה לעשות.

 לנתח: מה הוביל אותי למצב הזה? מה עובד טוב? מה לא עובד? 
לזהות איפה החלק שתקוע אצלך- האם זו האסטרטגיה העסקית והמוצר? השיווק? המכירות? המיינדסט והתודעה שלך?

 לשקול את האפשרויות: תרשמי את כל האפשרויות שעומדות בפניך, 
זה ייתן לך בהירות וסדר- מה האפשרויות ומה היתרונות/החסרונות 
של כל אפשרות.

 לגלות יצירתיות: לפעמים דווקא מתוך מצב כזה של חוסר אונים 
והגעה לקצה- יכול לעלות לך רעיון יצירתי שיעזור לך לעשות שינוי 
ולראות תוצאות אחרות.

 להכין תוכנית פעולה: להגדיר יעד ברור ולבנות תוכנית פעולה עם דרך ברורה, לא לעבוד רק ב”פוּקס” וב”שלוף” אלא לפי תוכנית מוגדרת מראש!!

 להאמין בעצמך: גם ברגעים לא קלים כאלו- כשאת נמצאת על הקצה- תמשיכי להאמין בעצמך!! כי הקב”ה לא סתם נתן לך את היכולות והכלים שלך!

איך לבדוק אם יש תקווה ואילו פרמטרים חשוב לבחון?

  הכנסות: האם יש סיכוי להגדיל את ההכנסות? ע”י מכירה ליותר לקוחות, ע”י בניה של מוצר המשך, ע”י העלאת הערך והתועלת של המוצר וממילא תמחור הוגן יותר?

  הוצאות: האם ניתן לצמצם את ההוצאות? 
האם יש דברים שאת יכולה לחסוך בהם?

 לקוחות: האם יש ביקוש לשירותים/מוצרים שלך? 
האם את יכולה לחשוב על קהל יעד נוסף שצריך את המוצר שלך? 
האם אפשר לעשות התאמות למוצר כדי שיתאים יותר לקהל?

 שוק: האם עשית חקר שוק יסודי והבנת מה הצורך האמיתי של הקהל?

האם יש הזדמנויות חדשות בשוק? 
האם נוצרו צרכים חדשים שתוכלי לתת להם מענה?

 תשוקה: האם עדיין יש לך תשוקה לעסק הזה? 
את מרגישה שזה המנוע שמפעיל אותך וכל עשייה בהקשר הזה ממלאת אותך בכוח דרייב וסיפוק?

לסגור או לפרוץ זו ההבנה שמחלחלת ברגע שקולטים שזהו.

ככה אי אפשר יותר.

סביר להניח שלסגור זו לעיתים ברירת המחדל שפחות תעדיפי לבחון.
כי זה כאילו לסמן באדום זוהר: “נכשלתי”.
את הרי השקעת כל כך בעסק הזה, זה התחום שלך, 
הבייבי שלך, למדת, התמקצעת, את רוצה להשפיע, לתת לעולם, 

להרוויח בכבוד,
לסגור זה בעצם להוריד את התריס על הנוף החלומי הזה
וזה כואב ומתסכל, גם אם לפעמים זה הדבר המתבקש.

בעסק של מתן שירות הכיוון של “לסגור” פחות נוכח.
כי לא מדובר בחנות גדולה עם מוצרים ומלאי ושכירות ועלויות וצוותים, 
ושלט שהיה תלוי בכניסה ועכשיו הורידו אותו 🙁

כשאת נותנת שירות, אפשר לחפש את הדרך לפרוץ, להגדיל, לדייק, 
להגיע לקהל ממוקד שצריך את הפתרון שלך,
וברוב המקרים זה יותר עניין של התאמות, גמישות ודיוק,
ובנייה נכונה של החוליות שמייצרות את המהלך השיווקי והדרך ללב של הלקוח.

שימי לב

לפעמים זה יהיה נכון לדייק ולשווק מחדש,
אבל בשילוב של עבודה חלקית כשכירה, 
כדי שתהיה יציבות והכנסה מסודרת עד שהעסק יתבסס.
אם יש לך מוצר טוב שיש לו ביקוש ויש אנשים שצריכים אותו- 
אז שיווק חזק מדויק ואפקטיבי יאפשר לך להגיע לקהל 
ולהביא אותו בצורה קבועה וזורמת,

וכשתדעי להעביר מסר, לשווק חכם ומדויק ולמכור בצורה טובה- 
את תראי תוצאות טובות בע”ה וברכה בעמלך. 
להגיע לקצה זה קשה, אבל זה לא סוף העולם.

מקווה שהתוכן הזה נתן לך כלים 
והראה לך את האור בקצה המנהרה,

כדי שתוכלי לחזור מהחופש הגדול,
עם קצת יותר שלוות נפש, ביטחון ובהירות.

ואם את עדיין לא רגועה,
את נמצאת על הקצה,
תלויה ועומדת ולא יודעת לאן לפנות והאם “לסגור או לפרוץ” 
ומה נכון לך והאם אכן הגיע הזמן לומר ביי ביי לחלום,

או שעדיין יש סיכוי,
ואת מקצוענית ומומחית בתחום שלך, וכבר עזרת לאנשים,
תשקלי לשריין לך פגישת פיצוח עסקי, מיוחדת לנותנות שירות 
(לא לבעלות חנויות)

פגישה פרונטלית/בזום,
את ובעלך,
לאחר מענה על שאלון ומסירת פרטים ורקע חשוב.

בפגישה בת שעה וחצי-שעתיים נשב על העסק, 
נבין איפה את נמצאת היום, מה עשית ואיפה היו הבאגים,

ונראה האם יש לך פוטנציאל, ואפשרות שהעסק שלך יפרוץ ויתקדם, 
ויהיה רווחי ומפרנס בס”ד.