תקראי בלי לחשוב יותר מידי.

היא דיברה לאטטטט.
“אז מה את מציעה דבורי?
איך אני יכולה לדייק את הבשורה שלי?
האמת שיש לי כבר הרבה מאד כיווני חשיבה
הבן הגדול שלי גם כן מאד מבין בפרסום
אבל שמעתי עליך שאת עושה ללקוחות שלך הרבה באזזז
אז אולי הפגישה איתך תעזור לי למקד את עצמי יותר.

מה כבר עשיתי?
אני עדיין בשלב החשיב
קודם כל אני רוצה לדעת מה הכי נכון, מאד חשוב לי להגיע לבידול הנכון
ולחקור איך הכי נכון לעסק כמו שלי לשווק
בפרט שיש לי ייחודיות ספציפית בתחום XYZ”

***

זה היה כשישבנו לפגישת אסטרטגיה מקיפה.
שאלתי והיא ענתה,
הבנתי איפה הפוטנציאל, ומהן נקודות החולשה של העסק
ומה כדאי לה לעשות כדי להפוך את המוצר שלה למשמעותי ורווחי הרבה יותר
ולמי לפנות ולייצר שיתופי פעולה מניבים,
ואיך לעשות את זה נכון,
ואיפה כדאי לה לפרסם, ובאילו ערוצי שיווק להתקדם.
בנינו מפת דרכים ברורה ופרקטית,
היה ברור לנו מאד מה נכון לה לעשות.
מבעד למשקפיים שלה היו זוג עיניים מאד עמוקות, חושבות.
הפגישה ארכה יותר זמן מהרגיל, 
כי היו לה המון שאלות, ומחשבות על כל מה שהצעתי או אמרתי.
למה אני אומרת “היא”?

בואי נקרא לה בשמה.
רק ששמה הוא עוד נעלם במשוואה הזו…
במייל היא פנתה אלי בשם “חנה אנג’ל” (בדוי, בדוי)
בפגישה איכשהו היא פלטה בסודי סודות ששמה הוא באמת “פנינה ברמן”. (בדוי, בדוי)
בסוף התברר מהאסמכתא של העברת התשלום 
ששמה הוא בכלל רינה דוידוביץ’. (כנ”ל, כנ”ל) 
למען השם- למה היא מסתתרת?
ממי היא חוששת?
אולי זה דפוס שנועד להגן עליה?
לעזור לה להישאר באזור הנוחות של ‘כריות החשיבה’?

כי להיפגש בעולם האמיתי עם אסטרטגית ויועצת שיווקית-
שגם יודעת איך קוראים לך-
זה כבר סוג של סיכון.
סיכון, שאולי הפגישה הזו תגרום לה לפעול ולעשות משהו
ולצאת מהאזור הנוחות של החשיבה והתכנון.
וסיכון כזה היא לא מוכנה לקחת.
האמת, יש צדק בצורת החשיבה שלה.
לפעמים להוציא לאור את המחשבות שלנו 
ולהתחיל לעשות צעדים מעשיים בפועל- זה מפחיד.
כי במחשבה- הכל אפשרי

במחוזות הדמיון- אין גבולות והכל יכול להיראות וורוד
ואם את יצירתית, יזמית, עם רעיונות גדולים ואש בעיניים-
כשאת עסוקה במחשבות- את ממש שרויה בתוך גן עדן.
הכל עובד לך כמו שתכננת
הרעיונות שלך מפעימים את הלבבות
את מוכרת ומוערכת ומשחרים לפתחך,
הפרסום שלך חזק ואפקטיבי
המון העם מתדפקים על דלתותיך ומבקשים את המוצר המצוין שלך
מבקשים? מתחננים.
היתרה בחשבון הבנק תופחת עד שמנהל הבנק מתקשר לשמוע מה קרה
ואת מתחילה לקבל יחס VIP
החזרתם את כל המשכנתא
ועוד הצלחתם לחסוך בצד לחתונות של הקטנים.
חשיבה היא מרחב מענג, משכר, מאפשר.
במחשבה הכל מתוק, אפשרי, ובעיקר- לא מגביל.

כי אם חשבתי אתמול כך- מקסימום מחר אחשוב אחרת
אף אחד לא ישפוט אותי על המחשבות שלי
אף אחד לא יכול בכלל לראות אותן וללעוג להן,
אף אחד לא יוכל להתאכזב מהן.
או ממני.
אלו בסך הכל מחשבות.
שקופות
יפות
ממלאות אותי מבפנים בהרגשה של עשיה, של חזון נלהב שקיים עמוק בפנים,
בתחושה של שליחות, של משהו גדול שמתבשל…
גורמות לי להרגיש עסוקה בשלב התכנון
ולהישאר שם, בענן הצמר גפן המתוק ורוד הזה.

חנה ידידתנו (או פנינה 
או איך שתבחרי לקרוא לה, זה באמת לא משנה, כי זה יכול לקרות לכל אחת)
יצאה מהפגישה מלאה בתובנות,
עם מסקנות מאד ברורות מה נכון לה לעשות
ממה להתחיל,
מה לחזק,
למי לפנות,
ואיך ליישם בפועל את תוכנית השיווק שבנינו.
קיוויתי בשבילה שמשהו יתחיל לזוז
שהיא תתחיל לראות תוצאות בשטח מהשליחות שלה
מהיכולות הנדירות שיש לה
מהניסיון שצברה עם השנים
אבל משום מה זה לא קרה.

שוב דיברנו.
ציטוט מדבריה:
“דבורי, תודה, נתת לי כל כך הרבה תובנות
ואני מבינה כמה זה יכול להיות נפלא
אבל האמת, נראה לי שרצנו מהר מידי.
אני מרגישה שכרגע נכון לי יותר להישאר עוד קצת בשלב של החזון.
אני לא יכולה לקפוץ למים. לא כעת.
צריכה זמן להתבשל עם הרעיון, לעבד אותו עוד מבפנים.”
-“אבל חנה, אמרת שאת מאד רוצה להרוויח כמו שמגיע לך
ולפרנס בכבוד את המשפחה שלך
ויש כ”כ הרבה אנשים שצריכים את המוצר שלך
וכבר 3 שנים את חושבת ומתכננת,
לא הגיע הזמן?”

“תראי, בתחום כמו שלי צריך לתת לדברים להתבשל,
אני לא יכולה לעשות קפיצת ראש
מאמינה שכל דבר ביישוב הדעת,
בקצב הנכון
אני רוצה עוד לחשוב על זה.
את יודעת, אנחנו כל הזמן משתנים, ועוברים עוד חוויות,
ובטוח מחר אני אחשוב באופן קצת שונה על הדברים
גם לחשיבה יש מקום
את לא חושבת שתהליכי הליווי שאת מציעה- מהירים מידי?
4-5 חודשים זה לא “זבנג וגמרנו?”
ושם זה נגמר.
בעצם- זה מעולם לא התחיל.

עברה מאז כמעט שנה.
בדקתי מרחוק, היה לי אכפת ממנה 
ולצערי חנה נשארה באותו מקום.
האמת לא בטוחה שבאותו מקום אפילו, 
אולי אפשר לקרוא לזה נסיגה.
כי השוק השתנה, עסקים חדשים קמו להם
אנשים שהיו צריכים את הפתרון שלה 
מצאו דרכים אחרות להסתדר או להשלים עם המצב
השליחות שלה נשארה בבוידם
והיא- עדיין חושבת על זה.

חושבת מה הכי נכון
מחשבת את צעדיה,
מתכננת, בודקת,
הולכת לעוד כמה פגישות חינמיות של יועצים ויועצות, 
כדי לשמוע עוד דעות וכיוונים
ולהתבשל עם עצמה
מבררת על עוד קורס, לוקחת אותו, אבל נשארת איפה שהיתה.
לאחרונה שוב פנתה אלי.
בודקת איך אוכל לעזור לה.
אבל שוב, רוצה שנחשוב ביחד.
לא שנבצע.
לא שנצא לשווק.
וכשיש ברקע כ”כ הרבה היסוס, ו”אובר חשיבה”, כי מי אמר שזה נכון?
ואולי אם לא אחשוב מספיק- אטעה חלילה?-
נתקעים במקום.

את ואני יודעות,
שאם לא עושים – לא טועים.
ועם חזון, הרהורים יפים ומחשבות חכמות- לא הולכים לאושר עד.
ומי שמשחקת כדי לא להפסיד.
מחשבת כל צעד אלף פעמים
תכלס- אין לה ביד תוצאות.
וזה כ”כ חבל.

ולמה אני מספרת לך את כל זה? (בטשטוש פרטים כמובן)
כי אחרי שחוויתי מקרוב את תחושת הוואקום הזו, והרחמים
על בעלת עסק מיוחדת, ערכית, מלאת תוכן
שפשוט ממשיכה לחשוב,
והעולם לא יכול לקבל את כל הטוב שיש לה לתת
רק כי היא ממשיכה לחשוב איך לתת לו את זה-
אני רוצה לנער את כל מי שרק אפשר
ולצעוק: תפסיקי לחשוב!!!!!
תתחילי לעשות.

תקפצי למים.
נכון.
זה מפחיד.
זה אזור לא מוכר.
בחוץ על החוף את יכולה לתכנן איך תשחי 
ואת כביכול בטוחה יותר שלא יקרה לך שום דבר אם תעשי תנועה לא נכונה.
ובמים זה אחרת.
זה רטוב
זה קריר
יכולים להיכנס לך מים מלוחים לעיניים
אולי מדוזה תיתן לך ביס
ואולי לא
אבל בתוך המים- זה הדבר האמיתי.
שם יש אוצרות מופלאים
שם יש רבדים עמוקים שלא היכרת
שם יש חתירה מאומצת לתוצאות
שם יש פנינים שלא חלמת שתמצאי
שם יש חיים.

חשיבה היא דבר נפלא-
בשלב התכנון
וגרועה-
בשלב הביצוע.
אסטרטגיה היא א”ב של כל פעולה.
בלעדיה אין דיוק ואין מהלכים נכונים.
אבל יש רגע שבו צריך לשים סטופ ל”מחשב החושב”
ולהתחיל ללחוץ על הפליי.
להחליט שאני עושה.
תני לעצמך דקה של מבדק עצמי:
איזו משוואה משקפת אותך יותר:

חשיבה > עשייה
(מה זה אומר?
חושבת המון. המון. הרבה יותר ממה שעושה.
מתעסקת הרבה עם מחשבות על העתיד/העבר,
מתכננת כל פעולה שעות, מבררת לפני כל צעד אינספור פעמים,
מדייקת, מחדדת, מנסחת שוב,
מתייעצת עם כל מי שאפשר,
שקולה מאד מאד מאד,
לא אוהבת ליפול בפח, מתונה,
מעדיפה לא לעשות מאשר לעשות ולטעות.
לא סובלת אנשים פזיזים או חסרי מחשבה,
לוקח לה חודשים עד שהיא תקנה בגד שיתאים לה לכל הדרישות, ולכן מעדיפה כבר להישאר עם מה שיש,
בעלת עולם פנימי עשיר וחשיבה מרחבית אינסופית,
יכולה לתכנן ולהעמיד מהלכים שלמים, אבל רק בראש,
יכולה לשבת שעות מול מגירת הזכרונות והפתקים בערב פסח
ובטח את יכולה להוסיף עוד.) 

חשיבה < עשייה
(קווים לדמותה: לא חושבת בכלל או כמעט,
עושה המון, בכל מיני כיוונים, ומהר מהר,
לפעמים הולך לפעמים לא,
אין לה זמן לאסטרטגיות ולהתעכב ולבזבז זמן,
תכלסית, יוצא הרבה פעמים שעושה טעויות, פשלות,
משלמת כסף על מה שלא צריך,
עושה פעולה אחת שלוש פעמים כדי לתקן מה שלא היה טוב,
מתחרטת על כל מיני דברים, אבל העיקר שהיא בעשייה.
שונאת חלום, אוהבת לפעול, להזיז דברים. לאלתר. ככה היא מרגישה יעילה.
לפעמים יוצא שבאמצע אפיית עוגה מגלה שחסר קמח או ביצים או נייר אפיה, אבל בשביל זה יש שכנים)

חשיבה + עשיה = שווה!
זו הנוסחא ששווה לאמץ.
יש חשיבה מקדימה, תמיד,
אסטרטגיה ותכנון- לפני.
אבל אחרי שיש תוכנית מדויקת ואת כבר מבינה בדיוק מה נכון לך-
את עושה. מבצעת. לא מתעסקת עם החשיבה אלא עם הביצוע.
וכשאת עושה- את בעשייה. 
בלי להסתכל אחורה כל רגע, 
בלי לשפוט אם הגיעו כבר התוצאות.
בלי לתכנן כל תנועה, 
בלי לשחזר בראש אינספור מהלכים, 
סומכת על האינטואיציה שלך, על כל הידע והבהירות שהביאו אותך לפה
ופשוט מגשימה. מורידה לשטח!
כמה כיף ונחת וסיפוק, תודה לה’,
לראות שוב ושוב את הלקוחות המהממות שלי,
עובדות לפי אסטרטגיה מדויקת,
לא מחכות לקטוף מלאכים מהשמיים
מבינות שצריך לצאת מאזור נוחות
ועושות בשטח כל מה שצריך- בלי לחשוב מה יצא לי מזה-
והתוצאות- מגיעות ב”ה!
נחת. לראות עוד עסקאות שנסגרות ב”ה
עוד ועוד דברים טובים שקורים
מעגלי לקוחות שמתרחבים
מיילים של “לא חלמתי שאסגור עסקה במחיר כזה”
“ב”ה העבירו מקדמה, אנחנו מתחילים”.
“לא יאומן אחרי תקופת יובש משהו פתאום קורה”
“את לא מבינה מה קורה לי פתאום בעסק”.
זה הדבר שהכי עושה לי את זה. 
מתרגשת מחדש מכל שיתוף כזה,
וזה קורה- כשעושים, בס”ד.
ומה את אומרת?  (פה אני בכוונה לא כותבת “שם פרטי” יקרה:) וד”ל)
איפה את ממקמת את עצמך על הציר שבין חשיבה לעשייה?
תכתבי לי במייל חוזר.
בשבילך. בשביל המחויבות שלך לעשייה.

עשי”ת. 
זה גם ר”ת של עשרת ימי תשובה. התקופה הנדירה הזו,
אבל גם שאלה נוקבת:
עשית??
ביצעת?
או —
רק חשבת?
הקב”ה רוצה שנעשה.
אפילו מעשה אחד
שנפתח פתח קטן
שנפעל.

כשיש ‘יש’- אז יש לברכה על מה לחול
כשהכל נשאר בראש ובמחשבות, בתכנונים
שם זה יישאר
פשוט. 
בואי נהיה אקטיביות.
נתחיל ל…
נפסיק ל….
בעולם המעשה- צריך לעשות.
ספרי לי, מה את הולכת לעשות בעקבות הפוסט הזה?