נגיד שהלכת לכנס של תמך
ונגיד שהעברת את הפלאפון על מצב שקט
כדי שלא יפריע לך פתאום באמצע ההרצאה של הרב
וכולם ישמעו “כי הירבייסו” (או לא משנה מה הרינגטון שלך),
האם יש סיכוי שמישהו יתקשר אליך ואת תשמעי?
לא בטוח.
אלא אם כן כל הזמן הטלפון יהיה מול העיניים שלך
ואז תראי “שיחה נכנסת”
או “בייביסיטר מחייג אליך”
ואם החלטת להחמיר פחות
והעברת אותו למצב רטט.
מה הסיכויים שתעני לשיחות נכנסות?
לא גבוהים במיוחד
כי רטט זה לא צליל, אבל לפחות אפשר להרגיש אותו.
ואם הוא על מצב רגיל
ומישהו מתקשר אליך?
אז הוא לא רק משמיע את קולו
אלא גם כולם מסביב שומעים.
והנה קרה יום אחד, והפלאפון שלך אבד.
את פשוט לא מוצאת אותו.
חיפשת כבר בכל מקום
מתחת לכרית
ומאחורי הספה (מצאת כמה עטיפות של איגלואים אבל פלאפון לא.)
בדקת גם בחדר הילדים
שאולי לקחו אותו לשמוע סיפורים בקו של רבי יוסל’ה
אבל אין.
מה עושים?
מחייגים.
את מתקשרת לעצמך
ומזהה צ’יק צ’ק איפה מסתתר לו הטלפון השובב
רגע…
ומה אם הטלפון שלך אבד
כשהוא מכוון על רטט או גרוע מכך- על מצב שקט? 
אז יכולה להמשיך לחייג ולחייג
והסוללה אולי גם תיגמר
אבל האבידה?
לא בטוח תימצא.
עד כאן תובנה חשובה בענייני טלפונים
לא משנה אם יש לך סמסונג אברייכים או דגם אחר.
טלפון על מצב שקט- שומר על שתיקה.
(אז תשתדלי לא לאבד אותו כשהוא על ‘מצב שקט’ 🙂
מה הקשר שלו אלינו?
תשמעי.
בשבועיים האחרונים פגשתי
כמה
וכמה
וכמה בעלות עסקים מקסימות
שיש להן מוצר מעולה.
דגם מתקדם
איכות שמע טובה
צליל נעים
מחשבון, פנס, ואפילו רשימת אנשי קשר ארוכה.
אבל הפלאפון שלהן קבוע על מצב שקט.
ששששש.
“אני עושה שיווק נקי. אלגנטי.
לא בשבילי לרדוף אחרי לקוחות
או אפילו שרק יחשבו שאני רודפת אחריהם”.
“אנשים מתחננים אלי
ויש ביקוש מאד גבוה למוצר שלי.
אבל אני לא אפתח בחיים רשימת תפוצה.
לא. זה לא.”
“6 שנים העסק שלי קיים.
בחיים לא שיווקתי.
תמיד באו אלי מפה לאוזן וככה זה אמור להמשיך.
נכון שהפה לאוזן לא ממש מספיק.
אבל אני עושה שיווק שקט. יראו אותי כמה אני טובה- יבואו אלי.”
“הרוצה את הרבנית- יבוא במונית.
אנשים מתדפקים לי על הקליניקה.
שאני אלך ואציע את עצמי? בושה.”
“עצם זה שאת מתחילה לפרסם-
זה כל כך חיצוני.
העסק שלי הוא פנימי. אמיתי. נקי.
ומי שמזהה את האיכות וההצעה שלי כבר ימצא את הדרך להגיע אלי.”
“זה לא אני.
אני לא שיווקית. לא דוחפת
ולא מהאלה ששולחות כל היום פוסטים
ומספרות על הקפה ששתו הבוקר.
אני אחרת. מאמינה בשיווק אלגנטי”
“אני מאמינה בסטייל, ביוקרה,
אני לא אהיה כמו כולם,
כולם פותחים רשימות תפוצה? אני בדווקא לא.
מי שמכיר אותי כבר מבין מה יש לי להציע.”
“לא נאה לי להציע את עצמי.
אני דוגלת בשיווק פסיבי, עקיף,
יראו עבודות שלי- יתרשמו- יגיעו.
כל דבר מעבר לזה הוא לא אני.
הוא מגעיל, שיווקי, מתחנחן, חיצוני. כן זו המילה.”
“האמת אני מאוכזבת…
חשבתי שתציעי לי איזו דרך יצירתית לשווק.
אומרים שאת יצירתית לא?
ואת מביאה אותי לפגישה בשביל להציע לי לפתוח רשימת תפוצה?”
“יש הרבה גדולות בתחום שלי שלא משווקות.
ועובדה, הן מצליחות.
ברור שיש מסלול כזה ושם אני רוצה להיות.”
(מישהו באמת נתן לך להציץ מה קורה להן בחשבון הבנק בפועל?)
“טוב. עד כאן.
מיתוג זה עוד נשמע לי חשוב,
אבל שיווקית אני לא אהיה.
הבטחתי את זה לעצמי ביום שפתחתי את העסק.
יש לי רמה ואני שומרת עליה בכל מחיר.”
להמשיך?….
ציטוטים שאני שומעת כל יום, כמעט כל היום…
וזה בסדר לרצות לעשות “שיווק נקי”, “אלגנטי”, “שקט”.
אבל אז- לחכות שיבואו יותר לקוחות וידעו עליך ויפנו אליך-
זה בדיוק כמו להעביר את הטלפון למצב שקט
ואז לצפות שימצאו אותו בקלות.
לא שומעים אותך.
את על מצב שקט.
אולי לקוחות מחפשים אותך,
אבל הם לא מקבלים הד חוזר לצליל הקול שלך…
חשוב לי לציין- 
אני לא מאמנת, ולא מטפלת,
כן למדתי דבר או שניים בחיים.
אין בעולם פעולה שאנחנו נעשה-
אם אין לנו עליה רווח מסוים.
אז בואי נייצר לרגע דו”ח רווח והפסד, של הפעולה הזו “להיות במצב שקט”.
מה את מרוויחה מזה?
(כי בוודאי יש לך רווח, אחרת היית עוברת למצב רטט או צליל.)
אולי את מרוויחה את האפשרות להסתכל מלמעלה
להסתכל בסלידה על כל המשווקות למיניהן
ולהרגיש אלגנטית, רצויה, אהובה, והכי- לא שיווקית?
אולי את מרוויחה שהשתקת את הפחד מדחיה,
כי ברגע שהצעת את עצמך אולי מישהו יאמר לך לא?
וזה בהחלט סיכון, וברגע שאת “לא משווקת במוצהר”
את מונעת מעצמך את הדחיה הזו?
אולי את מרוויחה את הלגיטימציה
להמשיך לעשות את מה שאת עושה
כי באזור הנוחות שלנו הכי נוח לנו?
אולי את מרוויחה את ההרגשה הזו העילאית,
של הנה אראה להם לכל היועצים העסקיים
ולכל העסקים שחופרים עם רשימות תפוצה, אין חלקי עימכם!
אולי את מרוויחה את האופציה המנחמת
להישאר “מלטפת”, “נעימה”, “לא שיווקית”,
ולקבל פידבקים ועידודים על כך מכל מיני,
כמה נפלא שאת לא שיווקית ולא מוכרת, זה שיווק אלגנטי.
ואל תדאגי סוף הכבוד לבוא!…?
כך או כך, יש לנו רווחים מלהישאר במקום הזה
ולכן- אין שום סיבה שנוותר על הרווחים ונצא השוקה לשווק.
ומהם ההפסדים מכך שהעסק שלך על מצב שקט?
מעניין לבדוק,
כי אם נגלה שההפסד גדול מהרווח- ברור שנמהר ללחוץ חזק על כוכבית
ונעבור למצב צליל.
אולי היו יכולים להגיע אליך עוד X לקוחות בחודש
אם היית “משווקת”? (כן, אמרנו את המילה הזו)
אולי היית מגדילה את ההכנסה החודשית שלך
בסכום ניכר בכל חודש אילו רק היית משמיעה קול?
אולי היית מצליחה להביא לעולם את השליחות שלך
בהיקף הרבה יותר גדול והיית עוזרת ליותר ויותר אנשים
שמחכים לך אבל פשוט לא מוצאים אותך?
אולי היה לך יותר סיפוק ממה שכיום,
כי כשאת ממצה את הפוטנציאל שלך את מרגישה סיפוק
ואם תמצי יותר- גם תהיי מסופקת יותר?
אולי הלקוחות היו מתרשמות מאד מXX שנות הניסיון שלך?
(במקום להתלהב מקולגה מתחילה שבקושי יצאה מקליפת הביצה
וכבר משווקת בקול תרועה רמה ויש לה קהל מעריצות?…)
אולי אם תשמיעי קול תחסכי המון אנרגיות וזמן
שאת מבזבזת על מענה ללקוחות שפונים אליך
והם פשוט לא מספיק סומכים עליך
ואם הם היו נחשפים מראש לחומרי שיווק שלך
הם היו מגיעים הרבה יותר חמים ובשלים ומבינים מה את מציעה?
לא אולי.
בטוח.
כי מה לעשות.
יש לך מוצר מעולה,
ויש קהל שצריך את המוצר שלך ומחפש אותו.
אבל כשאין שיווק אין את הגשר הזה, אין את הדבק.
וכשאת מוכנה לעמוד במשבצת הזו של “אני משווקת”. כן.
את מעבירה את העסק שלך למצב צליל.
מחייגים אליך- את שומעת
מחפשים אותך- את עונה.
יש תקשורת.
יש חיבור.
יש קליטה.
מה צריך לעשות בשביל זה?
שניה אחת של החלטה.
להסכים להיות במקום הזה.
להסכים להיות משווקת.
להסכים עם זה שיהיו כאלו שלא יראו אותך בעין יפה.
להסכים עם זה שאי פעם תחווי הסרה או כמה ומישהי תצא מהרשימה שלך.
להסכים ‘להתלכלך’ ולשווק ולצאת מהמקום ‘השקט והנקי ואלגנטי’.
להסכים להפוך את העסק לרווחי.
להסכים.
פשוט.
את מסכימה?
ספרי לי בתגובה למטה.
מעניין אותי מאד.
פשוט כי העניין הזה הציף אותי בתקופה האחרונה
כל כך הרבה בעלות עסקים במצב שקט!
זה כבר זועק.
באיזה מצב העסק שלך?
*מצב צליל?
(את משווקת בגלוי,
לא מרגישה עם זה לא נוח, שיווקי או דוחף,
יש לך טקט אבל גם אומץ
ואת יודעת שאם תמשיכי לעשות מה שתמיד עשית-
תמשיכי לקבל מה שתמיד קיבלת
וחשוב לך לקבל יותר אז את פשוט מסכימה ומשווקת.
איך? זה כבר עוד סיפור.)
*מצב רטט?
(הרבה מאד בעלות עסקים נמצאות אי שם על קו התפר…
אמנם את לא ממש במצב שקט,
אבל מצד שני את עדיין לא מוכנה להיות במצב צליל.
זה אומר שאת משווקת “בקטנה” על אש נמוכה,
די בחלש, חס וחלילה לא מציעה במפורש, כן במרומז,
נזהרת מכל טון או סגנון שמא יתפרש כשיווקי מידי ובזה יבולע לך וליקיריך,
תכלס- את קצת רוטטת משיווק ומאנשים שיחשדו בך בדבר הזה)
*מצב שקט?
(הרבה מהאמירות כאן בתחילת הפוסט משקפות ממש את הלך הרוח שלך.
את מאמינה שמי שצריך להגיע אליך עוד יגיע
ואת לא עושה שום פעולה יזומה בעניין
ובפרט לא מוכנה להיות במקום שיווקי.
שומרת על דממת אלחוט.
אולי לפעמים עולה בך איזו הרגשה-
רגע, איפה אני ומה אני רוצה בעצם,
אבל כל שבריר רעיון או הצעה להיות שיווקית
מפחיד אותך ממש או מרתיע או עושה לך בחילות.
ברור שאת לא מרוויחה כמו שהיית יכולה אילו… (נמחק מאימת הצנזורה)
אם החלטת לאור הדברים הנ”ל
לשבור שתיקה
לעבור ממצב שקט למצב צליל-
כמו שאמרנו- את לא צריכה הרבה בשביל זה.
רק להסכים.
משם הדרך תהיה לך הרבה יותר ברורה.
לא חסרים מאמרים, מידע, הדרכות, קורסים,
(שאולי לא תפסו את עיניך כשהיית ב’מצב שקט’)
אבל עכשיו בוודאי תוכלי להעזר בהן.
ואם את רוצה ליווי ועזרה בהקמה של מכונת השיווק שלך
כי החלטת שמספיק להיות צדיקה נסתרת
ואת באמת רוצה ומגיע לך יותר
ויש לך מה לעשות עם תוספת הכנסה בכל חודש,
בדקי איתי אפשרות לקבל פגישת אסטרטגיה
בעלות סמלית- כאן.
נ.ב. סליחה אם הכאבתי,
זה פשוט כואב לי.
רואה כ”כ הרבה בעלות עסקים שרק צריכות ללחוץ על הכוכבית.
ומחפשות את האומץ. את הביטחון שהן בסדר. כן. אפילו שהן משווקות.
אולי המייל הזה יוכל לעזור?
