שלום יקרה,

כמה פעמים מצאת את עצמך עומדת ליד הסיר,
מחכה לצ’יפס שיהיה מוכן מהר יותר –
כאילו שהמבט הלחוץ שלך יאיץ את התהליך?

(צ’יפס מטוגן? אולי את נחרדת. אבל כן, יש כאן בפוסטים הרבה תיאורים מהמציאות של כולנו
גם אם לא תמיד פוטוגני, הדגש הוא על המציאותי והאותנטי:)

דור האינסטנט הרגיל אותנו לצפות
 לתוצאות מהירות בשברירי השניה.

 לחצתי? נושעתי.
 רציתי? קיבלתי.

 אנחנו הישגיים.
 רוצים תוצאות.
 כאן ועכשיו.
 טייק אוואי.

תודעת הג’יפיטי גורמת לנו למצמץ בעצבנות
אם לוקח לו 2 שניות מעבר לסטנדרט,
לספק לנו מה שביקשנו, בלחיצת כפתור.

וזה משפיע גם על התודעה והתפיסה שלנו בעסק,
בשיווק, ביכולת להסתבלֵן, להבין שיש גם מהלכים ארוכי טווח
ולקלוט שהעסק שלנו הוא ממש לא מיזם חד פעמי
שבא לעולם רק כדי לעשות איזה מחטף מקומי כאן ועכשיו.

דיברתי עם טובה גריובר, לקוחה יקרה וחכמה מאד, מנחת הורים ומטפלת רגשית,
על תהליכים ועל הסבלנות שהם מצריכים
והיא אמרה לי משפט שאהבתי וחייבת לצטט:
“לא יעזור לעמוד ליד הצ’יפס בסיר ולומר לו: נוווווווווו!”
וטוב לזכור את זה,
כי לפעמים אנחנו נוטות לחשוב שלקוחות הם פטריות.
צומחים להם ככה, מהאוויר.

 

היתה לי לאחרונה שיחה עם רותי,
בעלת עסק שהתעניינה על תוכנית הליווי “פיתוח קול עסקי“.
(שזה אגב, הפתרון האולטימטיבי למי שמחפשת לבסס את העסק שלה נכון, יסודי ותהליכי, 
אבל עם השקעה סולידית ממש ולא בפורמט השנתי המלא שכולל גם את הליווי הצמוד ההפקה של כל החומרים השיווקיים)

אחרי ששמעתי מה היא כבר עשתה
ומה עוד חסר אצלה בעסק
ומה היא מחפשת
ואיזה סגנון,
שאלתי גם – מה את יודעת עלי? 
מאיפה הגעת? האם שמעת מאיפשהו?

(אם מעניין אותך למה- אסביר:
חשוב לי להבין מה רמת המוּדעות של מי שמשוחחת איתי
כדי לדעת מה עלי לספר לה ומה עוד חסר בתמונה.
אינה דומה מי שמגיעה מאיזו הפניה קלושה או שיטוט בפרוג
למי שפונה אחרי שקראה את הפוסטים עם הבאזז במשך חודשים או שנים 
והבטיחה לעצמה שיום אחד אם תעשה משהו- זזזה יהיה עם באזז)

ואז היא אמרה לי משפט שהיה שווה את כל הפוסט הזה:
“לא באתי מהאוויר!”

אמרה ופירשה:
“אני מכירה אותך כבר שנתיים.
אמנם רשומה ממייל אחר שלי, ואת לא יכולת לדעת מי אני ומה אני ,
אבל עקבתי בדבקות אחרי מה שאת כותבת
וחלק מהמיילים אני ממש יודעת גם לצטט.”

עד כאן דבריה.

היא הצטרפה לתוכנית ובחרה לקדם את העסק שלה יחד איתנו בס”ד
ואני נשארתי עם משפט שמהדהד לי בראש:
“לא באתי מהאוויר“.

כדאי גם לך לאמץ את התובנה הזו:
לקוחות לא באים מהאוויר!!
לקוחות הם לא פטריות.
הם גדלים על מצע מאד מושקע,
של טיפוח,
של יום ועוד יום
ופעולה ועוד פעולה.
צומחים על מרבד של
שורשים,
יסודות,
תשתיות
עבודת עומק.
וכמובן תפילות.

הצ’יפס לא ייטגן מהר יותר אם נפעיל עליו לחץ.
כך גם העסק שלנו – הוא דורש זמן, טיפוח וסבלנות.

ולכן שיווק אי אפשר לעשות מתוך הישרדות,
מתוך מקום לחוץ של –
“תסגרי איתי דחוף גברת לקוחה  –
אחרת מאיפה אני קונה מחר לחם אחיד במכולת של ציון הקטן.”

שיווק צריך לעשות מתוך נשימה.
נשימה שטוחה ולא יעילה – (במיוחד תחת מאמץ) – גורמת לחוסר בחמצן, 
התנשפות מהירה, וקושי להתמיד לאורך זמן.

אזזז בנית רשימת תפוצה ועוד לא ראית את הכסף הגדול?
שניה. תנשמי עמוק.
אל תצפי לקסמים ולא ל’אברא קדברא’ .

התחלת ליצור קשרים ושיתופי פעולה
ואת משתתפת קבוע בקבוצות נטוורקינג?
מעולה.

אבל תני לזה להתבשל, להיטגן, להיאפות.

תני למה שצריך לקרות- את הזמן לקרות.

 תביני,
 את בונה את הקשר הזה.
 את עושה פעולות מדויקות,
 וגם לא מזלזלת באסטרטגיית פעולה נכונה.

ועם זאת- קצת סבלנות.
יתכן שרק בעוד תקופה תראי את הפרי שיצמח מהשורש שהתאמצת לנטוע
אבל תראי שזה יקרה בע”ה.

רוצה לשתף?
 כתבי לי בחזרה:

• סיפור מעניין שקרה לך עם לקוחה שהגיעה “משומקום”
• תובנה שקיבלת על שיווק סבלני
• מה עוזר לך להישאר בפוקוס כשאת לא רואה תוצאה מיידית?

אני תמיד שמחה לקרוא אותך 
 דבורי.