הַמַּקְפִּיא שֶׁלִּי מָלֵא הַיּוֹם.
קֻפְסָאוֹת
קֻפְסָאוֹת
שֶׁל תִּכְנוּנִים
תָּכְנִיּוֹת
חֲלוֹמוֹת 
וַהֲמוֹן ‘בָּצָל מְטֻגָּן’
תַּשְׁתִּיּוֹת שֶׁתִּכְנַנְתִּי לְאַחֲרֵי הַחַגִּים.

בֵּין שְׁאֵרִיּוֹת גְּלִידַת פיסטוּק
לִשְׁנִיצֶל טִבְעוֹל
סִדַּרְתִּי שָׂם בִּדְמָמָה,
אֶת כָּל מָה שֶׁכְּבָר כִּמְעַט 
הִגַּשְׁתִּי לַשֻּׁלְחָן 
הָעֲבֹדָה.

בַּיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָעוֹלָם קָפָא
מֵהֵלֶם
מֵאֵבֶל
וּמִזַּעֲזוּעַ,
גַּם אֲנִי 
בְּתוֹךְ כָּל הַכְּאֵב
אָרַזְתִּי בְּשֶׁקֶט
קֻפְסָאוֹת
שֶׁל עַצְמָאִית.

תַּבְנִיּוֹת 
שֶׁל תִּכְנוּנִים
מַגָּשִׁים מְלֵאִים 
בְּאֵינְסְפוֹר רְגָעִים. 
תִּקְוַות קְטַנּוֹת, 
כִּמְעַט-פְּרוֹיֶקְטִים 
קְצָווֹת חוּטִים 
שֶׁל פַּרְנָסָה 
שׁוּמִים, 
קִשּׁוּאִים 
בִּשּׁוּלִים…

וְעַכְשָׁו, רוֹב הַלּוּ”ז
הֵיטֵב אָרוּז
קָפוּא קָפוּא
0 מַעֲלוֹת.
יוֹמָן רָקוּם בְּאִיקְסִים
הֶעֱבַרְתִּי לHOLD
הִכְנַסְתִּי לְהַקְפָּאָה עֲמֻקָּה.

וּבַקִּפָּאוֹן
אֵין טַעַם
רַק קֶרַח
וְאֶצְבָּעוֹת חַסְרוֹת תְּחוּשָׁה.

גַּם אֶצְלֵךְ אוּלַי
כְּבָר אֵין מָקוֹם בַּמַּקְפִּיא?
אֲבָל אַתְּ לֹא דּוֹפֶקֶת 
בַּדֶּלֶת לְיָד
וְלֹא מְבַקֶּשֶׁת 
שֶׁיַּקְפִּיאוּ לְךָ אֶצְלָם 
עוֹד קופסא אוֹ שְׁתַּיִם.

כִּי זֶה לֹא לַשְּׁכֵנִים.
וְזָר לֹא יָבִין
לֵב שֶׁל עַצְמָאִית 
שֵׁפִית שֶׁל תָּכְנִיּוֹת

שֶׁתִּכְנְנָה
קָצְצָה 
בָּחֲשָׁה בַּקְּדֵרָה
טִגְּנָה
אָפְתָה
וּבִשְּׁלָה לידים
הֵכִינָה לָהֶם מִכָּל טוּב
הֵם עוֹד יְלַקְּקוּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת, 
הִתְפַּעֵם לִבָּה
טְרוּטַת עֵינַיִם בִּשְׁתַּיִם לִפְנוֹת בֹּקֶר.

גַּם אַתְּ,
קוֹפֵאת הַיּוֹם עַל הַשְּׁמָרִים?
גַּם אֶצְלְךָ בַּמַּקְפִּיא 
קָפְאוּ תְּהוֹמוֹת 
וּכְבָר אֵין מָקוֹם לְהָכִיל אֶת מְעַרְבֹּלֶת הָרְגָשׁוֹת?

וּמָה יֵשׁ בַּלֵּב שֶׁלָּךְ, הַטּוֹב הַזֶּה?
וּמָה יֵשׁ שֵׁם בְּהַקְפָּאָה שֶׁלָּךְ?
אֵיזֶה מֵיזָם שֶׁלָּךְ 
עָצַר מִלֶּכֶת?

וְאֶת מִי מְעַנְיְנוֹת כְּאִלּוּ
הָאֲרוּחוֹת הַטְּעִימוֹת שֶׁהִקְפֵּאת שָׁם עָמֹק
כְּשֶׁלְּצַעֲרֵנוּ מְנַת הַדֶּגֶל
הִיא בֵּיצָה קָשָׁה וַעֲדָשִׁים עֲגֻלּוֹת?

אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ מָתַי יֵצְאוּ הַתָּכְנִיּוֹת
מֵהַהַקְפָּאָה הָעֲמֻקָּה
וְאֵין לְךָ מֻשַּׂג
אֵיךְ וּמָתַי תַּפְשִׁיר תְּמוּנַת הַקִּפָּאוֹן הַזּוֹ

וּמָה שֶׁאֲנִי כֵּן יוֹדַעַת,
וּכְדַאי גַּם לְךָ
לִתְלוֹת עַל דֶּלֶת הַמַּקְפִּיא הַזֶּה
מַגְנֵט אֶחָד קָטָן
וְלִכְתֹּב עָלָיו
וְגַם עַל לוּחַ הַלֵּב
תִּזְכֹּרֶת אַחַת בטמפרטורת הַחֶדֶר

“אֵין הַחֲזָרוֹת וְהַחֲלָפוֹת בִּקְפוּאִים”
הַכֹּל מְדֻיָּק, מְחֻשַּׁב מִלְּמַעְלָה.

אַף אֶחָד לֹא הִתְבַּלְבֵּל בְּתָכְנִיּוֹת
אַף אֶחָד לֹא נִרְדָּם בַּשְּׁמִירָה
זֶה רַק הוּא,
שֶׁמּוֹבִיל וּמַחֲלִיט, וּמַנְהִיג לַבִּירָה.
וְהוּא אִתָּנוּ.
הוּא הַבּוֹחֵשׁ בַּקְּדֵרָה.
וְהוּא כָּאן. כֵּן. בְּכָל מַצַּב צְבִירָה.

כִּי הוּא הַמַּצָּב
וְהוּא הַצְּבִירָה
וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

וּבְכָל עֵת שֶׁעוֹבֶרֶת
לְיַד הַמַּקְפִּיא
נֶעֱצֶרֶת
מִתְמַגְנֶטֶת.
וְאוֹמֶרֶת לְנַפְשִׁי:
זֶה לֹא אַתְּ.

אֶת אֲשֶׁר תֹּאפִי- אֱפִי
וְאֶת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלִי- בַּשֶּׁלִי
וְאֶת כָּל הָעוֹדֵף- 
הַנִּיחִי לָךְ לְמִשְׁמֶרֶת
עַד בֹּקֶר

וּמִי שֶׁנָּתַן לָךְ פַּרְנָסָה 
אֶתְמוֹל וּבַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה
וּמִי שֶׁדָּאַג לָךְ 
בַּיָּמִים שֶׁל שִׁגְרָה
הוּא יִדְאַג לָךְ מָחָר, 
הוּא הָרֵי הַבּוֹס, זוֹכֶרֶת?
אָז פָּשׁוּט, 
תַּנִּיחִי 
לְמִשְׁמֶרֶת.

מילים שכתבתי היום, מכל הלב
לכך כך הרבה עצמאיות מדהימות
שחוות את המלחמה גם מהכיוון הזה.