הַכֹּל אָפֹר ————–

הַכֹּל אָפֹר.

לֹא מֻחְלָט. לֹא בָּרוּר.

בְּקֹשִׁי רוֹאָהּ מִמֵּטֶר

אֲפִלּוּ שֶׁקַּיִץ עַכְשָׁו בִּכְלָל

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲשִׁים אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר.

הַכֹּל אָפֹר.

מִתְעַרְבֵּב:

חֹפֶשׁ וַעֲבוֹדָה וִילָדִים,

וּמִזְוָדוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְרוֹקֵן

וְיַלְקוּטִים שֶׁצָּרִיךְ לְמַלֵּא,

עֲפִיפוֹנֵי חֲלוֹמוֹת מוּל סַלְעֵי הַמְּצִיאוּת,

תִּקְווֹת בְּטַעַם תּוּת לְצַד לִימוֹנֵי אַכְזָבוֹת

עִסָּה אַחַת אֲפֹרָה.

מְתַסְכֶּלֶת.

הֲמוֹן הַתְחָלוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת

אֵינְסְפוֹר טְיוּטוֹת בָּרֹאשׁ

וּבְסַל הָאַשְׁפָּה

רַעֲיוֹנוֹת מְעֻמְעָמִים

וּמַחְשָׁבוֹת דְּהוּיוֹת,

עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת.

אָפֹר כָּזֶה. מְעֻנָּן.

הֲכִי לֹא חַד מַשְׁמָעִי.

לֹא שָׁחֹר

וְלֹא לָבָן.

לֹא כֵּן,

וְלֹא לֹא.

הַרְבֵּה סִימָנֵי שְׁאֵלָה,

הַתְחָלוֹת בְּלִי סוֹפִים.

הַכֹּל אָפֹר

יֵשׁ לְךָ הַכֹּל אוּלַי,

עָבָר עָשִׁיר,

יֶדַע רָחָב

תְּעוּדוֹת מַרְשִׁימוֹת

פִּרְסֹמֶת שֶׁהֵכַנְתְּ בְּקָאנוָה

וַאֲפִלּוּ קְלָסֵר סִכּוּמִים מִקּוּרְס יַזָּמוּת.

אֲבָל מַרְגִּישָׁה שֶׁזֶּה עוֹד לֹא זֶה.

פַּרְוֶה כָּזֶה

לֹא מַסְפִּיק נוֹגֵעַ.

הַכֹּל אָפֹר.

זְנָבוֹת שֶׁל לָקוֹחוֹת

רָאשִׁים מְבַצְבְּצִים שֶׁל לִידַיִם

קְצָווֹת חוּטִים

וַהֲמוֹן פִּתְקֵי מֵמוֹ וּמְשִׂימוֹת וּרְשִׁימוֹת.

וּכְשֶׁהֶחְלַטְתְּ לְהִתְיַעֵץ בַּפוֹרוּם

הָאָפֹר הָפַךְ לִשְׁלוּלִית

אַחַת גְּדוֹלָה

שֶׁהִשְׁפְּרִיצָה עָלַיִךְ נְתָזִים שֶׁל הַצָּעוֹת יִעוּל

וְהַמְלָצוֹת, וְדִיס,

וְהַזְמָנוֹת לְהִתְיַעֵץ בַּפְּרָטִי בִּמְחִיר מִבְצָע.

וְעוֹד יוֹם עוֹבֵר

וְתֵכֶף אֱלוּל

וְרֵיחַ שֶׁל הַתְחָלָה חֲדָשָׁה.

וְאֵיפֹה אַתְּ?

לִפְעָמִים הָאָפֹר הַזֶּה גּוֹרֵם לְךָ לַחֲשֹׁב

אוּלַי הַכֹּל טָעוּת?

אֲבָל מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכֵךְ

לֹא מְוַתֵּר.

מִתְפַּלֵּל

מְחַפֵּשׂ צֶבַע.

לֹא מַבְרִיק וְצַעֲקָנִי

גָּוֶן אֲמִתִּי.

שֶׁל בְּהִירוּת.

שֶׁל כֵּן אוֹ לֹא.

שֶׁל חַדּוּת,

וְהַחְלָטוֹת.

לְכָאן אוֹ לְכָאן.

צֶבַע.

עִם הַגְדָּרָה. עִם מַהוּת.

תְּנוּ לִי תְּכֵלֶת

שָׁמַיִם פְּתוּחִים,

מַזְכִּירִים שֶׁהַחֲלוֹם

הוּא לֹא רַק רֶקַע רָחוֹק,

הוּא בְּמֶרְחַק נְגִיעָה.

וְאִם הוּא בָּא בִּשְׁטָרוֹת- זֶה עוֹד יוֹתֵר טוֹב.

תְּנוּ לִי יָרֹק

לֹא רַק בַּדֶּשֶׁא שֶׁל הַקּוֹלֵגָה.

טָרִי, חָדָשׁ, עִם רֵיחַ שֶׁל עוֹד

שֶׁגַּם אִם מְכַסְּחִים אוֹתוֹ

הוּא לֹא נִבְהַל

שׁוּב צוֹמֵחַ,

שׁוֹתֶה טַל.

תְּנוּ לִי וָרֹד

שֶׁל רַקֶּפֶת צְנוּעָה.

רֵיחַ דַּקִּיק,

אֲבָל נוֹכֵחַ.

זָמִין לַלָּקוֹחוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ.

תְּנוּ לִי לָבָן –

שֶׁקֶט. סֵדֶר. צְלִילוֹת.

פוֹקוּס. עַל נָקִי.

עַל מִי שֶׁאֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת

עַל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לָתֵת.

עַל כָּל הַיֵּשׁ

לְהַלְבִּין מֵחָדָשׁ

אֶת כָּל מָה שֶׁהָאָפֹר הִסְפִּיק לְהַעֲכִיר.

תְּנוּ לִי צָהֹב

שֶׁל שֶׁמֶשׁ אָסוֹצְיַאצְיוֹת

שֶׁלֹּא נִשְׁאֶרֶת רַק עַל הַדַּף

אֶלָּא יוֹרֶדֶת לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ

וּמְחַמֶּמֶת רַעֲיוֹנוֹת פּוֹשְׁרִים

לְטֶמְפֵּרָטוּרַת הַחֶדֶר.

תְּנוּ לִי כָּחֹל

שֶׁל כַּפְתּוֹר "שְׁלִיחָה בְּמֵיְל".

לֹא עוֹד טְיוּטָה.

פָּשׁוּט לָצֵאת.

לִשְׁלֹחַ. לְהָפִיץ

וּלְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.

תְּנוּ לִי כָּתֹם

אֵנֶרְגִּיָּה. אֹמֶץ. תְּנוּעָה.

לְהוֹצִיא לָאוֹר

אֶת כָּל מָה שֶׁעֲדַיִן חָבוּי בַּמְּגֵרָה

וְאֶת כָּל מָה שֶׁחָלַמְתִּי כְּשֶׁעוֹד הָיִיתִי תְּמִימָה.

תְּנוּ לִי סָגֹל –

אוֹ סְגֻלָּה, בְּעֶצֶם.

לִמְצֹא אֶת הַגָּוֶן שֶׁלִּי.

הַנָּכוֹן.

הַנֶּאֱמָן.

בְּלִי לְהַחְוִיר,

בְּלִי לְהַסְמִיק,

בְּלִי לְפַחֵד ש"לֹא יֹאהֲבוּ".

וְהַלְוַאי שֶׁאוּכַל

לָקַחַת מִכָּאן קַו אֶחָד

שֶׁל צֶבַע

וּלְצַיֵּר לִי בּוֹ שְׁבִיל.

נספח אישי:

אם את קוראת את זה ומרגישה שזה נכתב בדיוק עלייך –
אזז זה לא סתם.
כי באמת הרבה נשים עוברות דרך התחושה הזו.
תחושת האפור.

והאמת?
הן גם עוברות דרכי.

לאוו דווקא בשלבי התחלה.

הרבה מאד עסקים בשלב מתקדם, עם ניסיון, עם היגיון,

עם מעגל לקוחות ועם תיק מלא בעשייה שיווקית ופעילות רחבה.

כשהן מגיעות – שדה הראיה מעורבב, מטושטש.
וכשהן יוצאות – הרבה מהן אומרות שפתאום נהיה להן בהיר.
להן – לעצמן.
ולעולם -לגביהן.
מה הן רוצות. מה הן עושות. מה הן מעבירות.
ואיך לגרום גם לאחרים לראות אותן –
כמו מים צלולים.