תהילה מספרת: היה לי בוקר עמוס בעבודה, מלא טפסים להגיש, טלפונים לענות ודוחות לסכם, אבל כשחשבתי על אחר הצהריים שמחכה

תהילה מספרת: לא זוכרת את עצמי מחכה ככה ליום ראשון בבוקר. בדרך למשרד מיהרתי לשלוף מתיבת הדואר את המגזין של

תהילה מספרת: עסק זה עסק. אפילו אם הוא עוסק זעיר כמו שבעלי אוהב לומר. אז נכון שאין לי סטודיו רשמי

תהילה מספרת: אחרי תקופה של עבודה מסיבית על פרויקט רציני, רוזה הבוסית החליטה לפרגן לכולן יום גיבוש מפנק אחר הצהריים.

כשהייתי ילדה, רות אחותי ואני היינו משחקות אבא ואמא. אני הייתי האמא. שמתי לי על הראש ‘מטפחת אבוקדו’ כזו, מארגז

בעלה של תהילה משתף: מה בסך הכל רוצה אברך חוץ מלשבת ללמוד בשקט, להגיע הביתה בסוף יום עמוס בכולל ולראות

תהילה מספרת: לקראת סוף שנת המס ישבתי על כל הדוחות ההוצאות והקבלות. אם יש דבר שאני שונאת בעסק זה את

תהילה מספרת: ישבתי מול המחשב וניקיתי את הציפורניים של יוני. הילד של משפחת ברמן. אמרתי לה מראש לדאוג שהוא יגיע

תהילה מספרת: שרי, הבת של גיסתי יהודית חוגגת הערב בת מצווה. בדרך חזור מהעבודה במשרד של רוזה קפצתי לחנות של